אבנית? חלודה? חיידקים? רעלים? אם חשבתם שהמים שמגיעים לביתכם טהורים לחלוטין... תחשבו שוב.
בדרכם לביתנו המים עוברים טיפול כדי שיהיו ראויים לשתייה. הטיפול הזה משנה בין היתר את טעמם וריחם ומשפיע על כמות המלחים והמינרלים המומסים בהם. בנוסף, חומרים נוספים שנמצאים במים גורמים ליצירת אבנית במכשירים הנמצאים בביתנו.
היכולת שלנו לקחת את המים ממקומם הטבעי (מי תהום, מעיינות, אגמים וכו') ולהזרים אותם לבתים, שדות חקלאים או במפעלים היא אכן מדהימה. אך כמו תמיד כשמנסים לשנות סדרי עולם ולהתעסק עם הטבע, הבעיות מתחילות לצוץ.
אספקת המים לשתייה בישראל מבוססת בעיקר על שאיבת מי תהום (מאקוויפר ההר ואקוויפר החוף), מים עיליים (מהכנרת, מעיינות ונחלים) ומי ים מותפלים (הים התיכון וים סוף). איכות המים במקורות הללו משתנה מאזור לאזור וכך גם כמות המזהמים הנמצאים בהם. את החומרים המזהמים ניתן לחלק לכמה סוגים עיקריים:
כלורידים: כלוריד הוא היון השלילי של כלור (-CL),
רוב המים המסופקים לצריכה הביתית בישראל, מקורם באקוויפרים (שכבה נקבובית תת-קרקעית) של מי תהום, כך שהכלורידים יכולים להגיע אליהם באופן טבעי מסלעים וממי ים שחדרו למי התהום. כמו כן, הוספת כלורידים למי השתייה מתבצעת באופן מלאכותי לצרכי חיטוי וכדי למנוע התפתחות של חיידקים ומיקרואורגניזמים במים.
כלורידים בריכוזים גבוהים מאוד עלולים להיות רעילים ולכן יש פיקוח על ריכוזם במים , אך החיסרון המשמעותי ביותר שלהם הוא הפגיעה שהם גורמים בטעמם של המים. בנוסף, הימצאות כלורידים במים המיועדים לחקלאות יכולה לגרום נזק משמעותי לעצי הדר ואבוקדו. הריכוז המרבי המותר כיום בישראל של כלורידים במי השתייה עומד על 600 מיליגרם (מ"ג) לליטר.
מתכות: מתכות מוגדרות כחומר אי-אורגני. בשונה מכלוריד, הימצאות של מתכות כבדות במים יכול לגרום לפגיעה ישירה בבריאות. המתכות הכבדות מגיעות ברובן למי התהום מפליטות של מפעלים תעשייתיים. המתכות הרעילות כוללות בין השאר כרום (Cr), כספית(Hg), עופרת (Pb) וניקל (Ni). עם זאת, יש גם מתכות שאינן רעילות ושבריכוזים נמוכים אף תורמות לבריאותנו, למשל ברזל(Fe), נחושת (Cu), אבץ (Zn) ומנגן (Mn).
פלואוריד: הפלואוריד (F-), בדומה לכלוריד, הוא היון השלילי של היסוד פלואור. פלואוריד מצוי בקרקע באופן טבעי ומגיע ממנה למי התהום. בישראל הריכוז הטבעי של פלואוריד במים משתנה לפי המיקום של מקור המים.
הריכוז הטבעי של הפלואוריד במים נמוך מאוד )בסדר גודל של 0.2-0.1 מ"ג לליטר) ובישראל הריכוז הזה הולך ועולה ככל שמדרימים. הפלואוריד ידוע בהשפעתו הדו-כיוונית על בריאות האדם – בריכוזים נמוכים של עד 1 מ"ג לליטר הפלואוריד יכול לשמש גורם חשוב בחיזוק השיניים, בשל תרומתו למניעת עששת. בריכוזים גבוהים יותר הוא עלול לגרום למחלות כמו פלואורוזיס, שגורמת להיחלשות השיניים והעצמות. בישראל ובמדינות רבות בעולם מוסיפים למי השתייה באופן מלאכותי פלואוריד בריכוז של עד 1 מ"ג לליטר באופן מלאכותי.
רשימת החומרים המזהמים בישראל ארוכה ומגוונת מאוד, אך מזהם אחד בולט מעל כולם – לאו דווקא בגלל רעילותו אלא בשל הנזק הכלכלי שהוא גורם והוא …. אבנית!!!
